סאונד טוב יוצר אווירה טובה יותר.
אקוסטיקה למסעדות ובתי קפה
כולנו ישבנו במסעדה שבה צריך להישען קדימה כדי לשמוע את מי שיושב מולך. האוכל מצוין, העיצוב מרשים, ואחרי שעה יוצאים עייפים בלי לדעת למה. ברוב המקרים הבעיה היא לא שהמקום "רועש מדי", אלא שהחלל עצמו לא נותן לצליל לדעוך.
זה לא כמה חזק, זה כמה זמן
האינטואיציה אומרת שמסעדה לא נעימה כי היא רועשת, ושהפתרון הוא להנמיך את המוזיקה. מחקר של אוניברסיטת באפלו, שפורסם באגודה האמריקאית לאקוסטיקה, בדק את זה בפועל: 11 מסעדות, 825 שאלונים שחולקו לסועדים בשעות העומס, ומדידות אקוסטיות בכל מסעדה.
התוצאה הפתיעה גם את החוקרים. עוצמת רעש הרקע (בין 70 ל-84 דציבל) כמעט לא השפיעה על תחושת הנוחות של הסועדים. מה שכן השפיע, ובאופן חזק, היה זמן ההדהוד: כמה זמן כל צליל ממשיך להסתובב בחלל אחרי שנאמר. במסעדות שבהן ההדהוד היה קצר, אנשים הרגישו בנוח גם כשהיה הומה. במסעדות שבהן הוא היה ארוך, לא עזר כמה שקט היה.
המעגל שהופך מסעדה לרועשת
הערב מתחיל שקט. כמה שולחנות מדברים בנחת, אבל בחלל עם תקרה קשה, רצפה, זכוכית ובטון, כל משפט ממשיך לקפוץ בין המשטחים ומצטבר לרעש רקע. השולחנות שמגיעים אחר כך צריכים לדבר קצת יותר חזק כדי לשמוע אחד את השני. זה מעלה את רעש הרקע, ואז כולם מרימים את הקול שוב.
תוך שעה המסעדה מגיעה לרמה שבה צריך לצעוק, בלי שאף אחד באמת צועק. לכן להנמיך את המוזיקה כמעט אף פעם לא פותר את הבעיה: המוזיקה היא לא המקור, היא רק עוד צליל שהחלל מאריך. ברגע שמקצרים את זמן ההדהוד, המעגל נשבר: כל שולחן שומע את עצמו, ואף אחד לא צריך להרים את הקול.
היעד: 0.5 עד 0.7 שניות, ולא פחות מדי
במחקר, תחושת הנוחות הגבוהה ביותר נמדדה במסעדות עם זמן הדהוד של בין חצי שנייה ל-0.7 שנייה. מסעדות לא מטופלות עם תקרות גבוהות וקירות קשים מגיעות בקלות לשנייה וחצי ויותר, פי שניים עד שלושה מהיעד.
אבל יש גם צד שני. החוקרים מצאו שיש כמות ספיגה אופטימלית לכל סועד, ושמעבר לה המצב לא משתפר אלא מתחיל להיפגע: כשהחדר "שקט מדי", השיחה של השולחן הסמוך נשמעת פתאום ברורה מדי, ואתה שומע כל מילה של הזוג שלידך. מסעדה טובה נשמעת חיה, לא כמו אולפן הקלטות. המטרה היא נוחות, לא שקט.
מי הקהל שלכם? אקוסטיקה מתחילה בתפריט
אחת התובנות המעניינות במחקר היא שקבוצות גיל שונות מגדירות "נוחות אקוסטית" בצורה שונה לגמרי. החוקר מסכם שמסעדן מתחיל בתכנון התפריט והמחירים, אלה קובעים מי יהיה הקהל, והקהל צריך לקבוע את התכנון האקוסטי.
- עד גיל 25: כמעט לא מושפעים מרעש רקע. לבר או למסעדה צעירה מותר להיות אנרגטיים, והיעד הוא בסביבות 0.7 שנייה.
- 26 עד 45: הנוחות קשורה בעיקר לפרטיות: שהשיחות מהשולחנות הסמוכים לא יפריעו. כאן חשוב לשבור את הקשר הקולי בין שולחנות.
- 46 עד 65: רוצים הכל: שקט יחסי, שיחה קלה בשולחן ופרטיות. זה הקהל הרגיש ביותר להד.
- מעל 65: העדיפות היא שקט ויכולת לשמוע בקלות את מי שיושב ליד אותו שולחן. שיחות מהשולחן הסמוך מפריעות להם פחות.
במילים אחרות: אותו טיפול אקוסטי שמתאים לבר קוקטיילים בתל אביב לא מתאים לביסטרו שמגיעים אליו לארוחת ערב משפחתית, ולהפך.
איך מאבחנים את המסעדה שלכם
- מבחן מחיאת כף. בבוקר, כשהמסעדה ריקה, מחאו כף אחת חזקה באמצע האולם. "זנב" ארוך שממשיך אחרי המחיאה אומר שזמן ההדהוד גבוה.
- שבו בשולחן בשעת עומס. אם אתם צריכים להישען קדימה כדי לשמוע, או מבינים מילה במילה את השולחן הסמוך, יש בעיה.
- הקשיבו לצוות. מלצרים שחוזרים על הזמנות, או מסיימים משמרת צרודים, הם סימן מובהק.
- מפו אזורים. בדרך כלל יש אזור אחד רועש במיוחד: ליד הבר, ליד מטבח פתוח, מול קיר זכוכית או בפינה עם תקרה גבוהה.
- חישוב. לפי מידות החלל, החומרים ומספר הסועדים אפשר להעריך כמה ספיגה נדרשת, ולא לנחש.
באיזה סדר מטפלים
- 1. התקרה. המשטח הקשה הגדול ביותר, והוא פנוי. פאנלים או באפלים בתקרה מקצרים את ההדהוד בכל האולם בלי לגעת בעיצוב הקירות או בשטח הישיבה. בתקרות תעשייתיות גבוהות, באפלים תלויים יעילים במיוחד.
- 2. קירות מחזירים. קיר זכוכית, קיר בטון ארוך או שני קירות מקבילים יוצרים החזרים ישירים לשולחנות. טיפול בגובה הראש של היושבים, למשל מאחורי ספסלים, מטפל בדיוק בהם.
- 3. ריפוד וטקסטיל. ספסלים מרופדים, וילונות וכריות מוסיפים ספיגה, ומשלימים את הטיפול בתקרה ובקירות. לבד הם בדרך כלל לא מספיקים.
- 4. חלוקה לאזורים. בר, אולם, חדר פרטי ומטבח פתוח צריכים רמות שונות. אפשר לתת לבר להיות חי יותר ולשמור על האולם רגוע יותר.
חמש טעויות נפוצות
- לחשוב שעציצים ותמונות יפתרו. הם נראים רכים, אבל כמעט לא סופגים צליל. תמונה על קנבס דק היא עוד משטח קשה.
- להנמיך את המוזיקה. זה מוריד מקור אחד, אבל לא משנה את החלל שמאריך את כל שאר הצלילים.
- לשכוח את התקרה. פאנל אחד על קיר ליד שולחן עוזר לשולחן אחד. התקרה משפיעה על כל האולם.
- למקם לפי איפה שזה נראה טוב. פאנלים צריכים להיות היכן שהצליל מוחזר, ואז בוחרים גוון וגימור שמתאימים לעיצוב, ולא להפך.
- לטפל יותר מדי. אולם "מת" מאבד את האנרגיה שלו, והשולחן הסמוך נשמע ברור מדי. טיפול נכון נעצר ביעד.
הפחתת הד או בידוד לשכנים?
רוב המסעדות צריכות טיפול אקוסטי: שליטה במה שקורה בתוך האולם. אם הבעיה היא תלונות של שכנים על רעש שיוצא החוצה, זו שאלה של בידוד: מסה, אטימה של פתחים, דלתות וחלונות. פאנלים סופגים משפרים את החוויה בפנים ומורידים במעט את העוצמה הכללית, אבל לא עוצרים צליל שעובר דרך קירות ותקרות.
מה אומר המחקר
825 סועדים, 11 מסעדות, תשובה אחת ברורה
Battaglia, P. (2015). Achieving acoustical comfort in restaurants. Proceedings of Meetings on Acoustics, Acoustical Society of America.
825
שאלונים של סועדים בשעות עומס
70 עד 84 דציבל
טווח רעש הרקע, כמעט ללא השפעה על הנוחות
0.5 עד 0.7 שניות
זמן ההדהוד שבו הסועדים הרגישו הכי בנוח
מה נבדק
בכל מסעדה נמדדו זמן ההדהוד, רעש הרקע בשעת עומס, מידות החלל ומספר המקומות. הסועדים דירגו ארבעה דברים: עד כמה המקום שקט, כמה קל לדבר בשולחן, כמה מפריעות השיחות מהשולחנות הסמוכים, ועד כמה נוח להם עם הסאונד.
מה נמצא
לזמן ההדהוד היה הקשר החזק ביותר לתחושת הנוחות, ובמיוחד לפרטיות מהשולחנות הסמוכים. לעוצמת הרעש, לצפיפות ולפרופורציות החדר כמעט לא היה קשר עקבי.
מה זה אומר למסעדן
במקום לרדוף אחרי שקט, צריך לשלוט בזמן ההדהוד ולהביא אותו לטווח היעד, עם כמות ספיגה שמתאימה למספר הסועדים ולא יותר.
ואיך זה קשור לקהל
כל קבוצת גיל תופסת נוחות אחרת, ולכן התכנון האקוסטי מתחיל במי שיושב בשולחנות: קונספט, תפריט ומחיר.
שאלות נפוצות
רוצים מסעדה שנעים לשבת בה?
שלחו לנו בוואטסאפ תמונות, מידות ומספר מקומות ישיבה, ונחזור אליכם עם ייעוץ: מה גורם לרעש ומה נדרש כדי להגיע לטווח הנוחות, בלי התחייבות.
לייעוץ בוואטסאפ